מדוע העתיד כל כך בהיר עבור טכנולוגיית WDM

במהלך השנים, ההבנה של האנושות לגבי אופטיקה גדלה - שלטנו במדידת האור, למדנו כיצד הוא מיוצר וכיצד הוא נע, וכתוצאה מכך בנינו את הבנתנו את היקום. לפני חמישים שנה, קורנינג שלט בשימוש בסיבים אופטיים, חומר חדש ומהפכני, כדי לשדר ביעילות אותות אור למרחקים ארוכים.

כיום, החידושים האחרונים והמשפיעים ביותר בתחום האופטיקה מאפשרים לנו לנצל את הספקטרום של אורכי גל שונים (שנוצרו על ידי פירוק האור). טכנולוגיה מבטיחה זו, המכונה Multixing Division Wavele lengthth Division (WDM), יכולה לסייע למפעילי הרשתות להקדים את העקומה בעמידה בביקוש הגובר לרוחב פס.

תארו לעצמכם אור עובר דרך פריזמה. באמצעות פיזור, האור מחולק לצבעים שונים ואנחנו רואים 'קשת קטנה'. כל צבע מייצג קבוצה של אורכי גל, 'רצועה', ואנחנו יכולים להפריד אורכי גל שונים של אור ולהפעיל אותם ללא תלות בצבעים אחרים. בטלקומוניקציה, אנו משתמשים בכבלי סיבים אופטיים כדי להעביר מידע, בדרך כלל בצורה של לייזרים אדומים או ירוקים. בתהליך זה אנו משתמשים בכל אורכי הגל בחלק 'האדום' או 'הירוק' של הספקטרום, במקום לבודד אורכי גל בודדים. באמצעות WDM, אנו יכולים לפרק את הלייזר לאורכי גל שונים של אור, כלומר אותו מידע שנהג לכבוש את כל רצועת 'הצבע' בשידור תופס כעת רק חלק קטן מהלהקה. זו הסיבה WDM הוא כל כך מבטיח במונחים של הגדלת קיבולת הרשת.

אנו פורסים WDM ברשתות שלנו באמצעות "מולטיפלקסרים" (mux) ו -"demultiplexers" (demux). בעיקרו של דבר, מוצרים אלה הם המקבילה של עדשות המחוברות למכשירים פעילים (לייזרים), המאפשרים לנו לתפעל את אורכי הגל הבודדים בתוך הלייזר לשידור בסיבים. השידור של אות אופטי (שעשוי לייצג שיחת טלפון, הודעת טקסט או וידאו) נשלח לאחר מכן דרך הלייזר ומונחה לאורך גל מסוים על ידי מולטיפלקסר. אותות אלה נעים לאורך הסיבים יחד עם אותות משודרים אחרים של אורכי גל שונים. לאחר מכן המולטיפלקסר מקבל ומעבד אותות משודרים אלה, תוך הפרדת האותות הבודדים לצורה שניתן להבין על-ידי המקלט-משדר האחראי לקבלת המידע.

כצפוי: ככל שהאור ממשיך להתפרק ליותר ויותר אורכי גל, הקיבולת הפוטנציאלית של סיב אופטי יחיד גדלה באופן דרמטי.

חשוב לציין כי הטכנולוגיה שמאחורי WDM מתפתחת במהירות ועדיין לא הגענו לגבול של כמה אורכי גל שונים ניתן לשדר בסיבים בודדים. טכנולוגיית מולטיפלקסינג (CWDM) של חטיבת אורך גל גסה היא הדור הראשון של טכנולוגיית WDM ויכולה לספק עד 18 ערוצים. מולטיפלקסינג צפוף של אורך גל (DWDM) הוא איטרציה חדשה של הטכנולוגיה שיכולה לספק עד 160 ערוצים. אחת הבעיות העיקריות העומדות בפני העולם המחובר של ימינו היא הידלדלות משאבי הסיבים, שבה הביקוש לסיבים עולה על כמות הסיבים הזמינים ברשת. על ידי שימוש בפחות סיבים כדי לשדר ולקבל שירותים מרובים, הפיתוח של טכנולוגיית WDM יכול להקל על הבעיה של דלדול סיבים.

ככל שהביקוש לרוחב פס ממשיך לגדול, המפעילים בוחנים את כל הדרכים האפשריות להאיץ את פריסת הקיבולת ברשתות שלהם - בין אם מדובר במרכזי נתונים, רשתות סלולריות עירוניות או אפילו רשתות למרחקים ארוכים המחברות ערים, אם להזכיר כמה. ערך הליבה של טכנולוגיית WDM הוא שהיא מאפשרת למפעילים להגדיל את הקיבולת מבלי להניח כבלים נוספים. הדבר חשוב במיוחד באזורים צפופים שבהם קשה למצוא מקום להפעלת כבלים נוספים. בהתחשב בדרישות רוחב הפס שמפעילים מתמודדים איתן כעת, טכנולוגיית WDM נפרסת יותר ויותר ברחבי העולם.

פריסות רשת מחולקות לעתים קרובות לשתי קטגוריות: פריסות גרינפילד וברונפילד. פריסות גרינפילד מתייחסות לבנייה חדשה - פריסת רשתות על קרקע 'ירוקה', לא מפותחת. פריסות בראונפילד נמצאות בדרך כלל בחללים שכבר פותחו שבהם אנשים צריכים לעבוד עם (או סביב) תשתית קיימת. בסביבת גרינפילד, ניתן להוסיף בקלות סיבים נוספים לתהליך התכנון. בסביבת בראונפילד, לעומת זאת, יש לקחת בחשבון את אילוצי החלל הקיימים ולא תמיד ניתן להוסיף סיבים נוספים. בהתחשב בכך, זה מאוד מאתגר לעמוד בדרישות רוחב הפס של 5G, IoT וקהילות חכמות, למשל. בסביבה זו, טכנולוגיית WDM היא מרכיב מרכזי בהפעלת קישוריות הדדית בעתיד.

קצב החדשנות בטכנולוגיית WDM פירושו כי התקדמות חדשה נעשית כל הזמן במונחים של קידום הטכנולוגיה, כמו גם יישום. שמירה על עדכניות התכונות ושיטות העבודה המומלצות המשויכות למוצרי WDM תהיה צו השעה.